[/כּוֹתֶרֶת]
החורים השחורים נחשבים לקיימים בכל היקום, כשהגדולים והמסיביים ביותר נמצאים במרכזי הגלקסיות הגדולות ביותר. לחורים השחורים העל-מסיביים הללו הוכח שיש מסה של יותר ממיליארד פי מיליארד מזו של השמש שלנו. אבל אסטרונום שחוקר חורים שחורים אומר שיש גבול עליון לכמה גדול חור שחור יכול להגיע. Priyamvada Natarajan, פרופסור חבר לאסטרונומיה ופיזיקה באוניברסיטת ייל הראתה שאפילו הגדולה מבין מפלצות הכבידה הללו לא יכולה להמשיך לצמוח לנצח. במקום זאת, נראה שהם מרסנים את הצמיחה שלהם - ברגע שהם צוברים בערך פי 10 מיליארד מהמסה של השמש.
החורים השחורים האולטרה-מאסיביים הללו, שנמצאים במרכזן של גלקסיות אליפטיות ענקיות בצבירי גלקסיות ענקיים, הם הגדולים ביותר ביקום הידוע. אפילו החור השחור הגדול שבמרכזה של גלקסיית שביל החלב שלנו הוא מסיבי פחות מאלפי מונים מההמות האלה. אבל החורים השחורים הענקיים האלה, שצוברים מסה על ידי יניקת חומר מגזים, אבק וכוכבים שכנים, נראים לא מסוגלים לצמוח מעבר לגבול זה ללא קשר למקום - ומתי - הם מופיעים ביקום. 'זה לא קורה רק היום,' אמר נטרג'אן. 'הם נכבים בכל תקופה ביקום.'
המחקר של נטרג'אן הוא הפעם הראשונה בה נגזר גבול מסה עליון עבור חורים שחורים. Natarajan השתמש בנתונים אופטיים וקרני רנטגן קיימים של החורים השחורים האולטרה-מאסיביים הללו כדי להראות שכדי שהתצפיות השונות הללו יהיו עקביות, החורים השחורים חייבים למעשה להיכבות בשלב מסוים בהתפתחותם.
תפיסת האמן של חור שחור. קרדיט: U של תל אביב
הסבר אפשרי אחד, אומר נטרג'אן, הוא שהחורים השחורים מגיעים בסופו של דבר לנקודה שבה הם מקרינים כל כך הרבה אנרגיה כשהם צורכים את הסביבה שלהם עד שהם מפריעים לאספקת הגז המאכילה אותם, מה שעלול להפריע להיווצרות כוכבים בקרבת מקום. לממצאים החדשים יש השלכות על המחקר העתידי של היווצרות הגלקסיות, שכן נראה שרבות מהגלקסיות הגדולות ביקום מתפתחות יחד עם החורים השחורים במרכזן.
'הלכו הוכחות לתפקיד המפתח שממלאים חורים שחורים בתהליך היווצרות הגלקסיות,' אמר נטרג'אן. 'אבל עכשיו נראה שהם ככל הנראה הפרימדונות של אופרת החלל הזו.'
מָקוֹר: PhysOrg
